שיינברג נ' בנק לאומי לישראל בע"מ ואח' - פסקדין

החלטה

1.בפני בקשת הנתבע לחיוב התובע בהפקדת ערובה להבטחת הוצאותיו לפי תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות").

2.המדובר בתביעה כספית של התובע כנגד הנתבע, לפיצוי בגין נזקים ישירים שנגרמו לו בשל טענת רשלנות בהתנהלות הנתבע בקשר עם מימוש דירה שהיתה בבעלות משותפת לו ולאשתו בגין חובות של אשתו לנתבע.

3.בקדם משפט שהתקיים בפני ביום 9.3.10, ציינתי בפני באי כוח הצדדים כי לכאורה עילת תביעתו של התובע הינה מוטלת בספק, עם זאת דחיתי את בקשת הנתבעים למחיקת התביעה על הסף מכוח ההלכה לפיה גם אם קיים סיכוי ולו הקטן ביותר שהתביעה תתקבל, בחלקה או כולה- אין לסלקה על הסף. עם זאת, קבעתי את הוצאות בקשה זו בסך 25,000 ₪ שתהיינה לפי תוצאות ההליך העיקרי.

4.הנתבע טוען כי בנסיבות אלו, לאור סיכוייה הקלושים של התביעה (בין השאר בשל טענת התיישנות ומעשה בית דין), הרי שיש להטיל על התובע הפקדת ערובה להבטחת הוצאותיו.

5.התובע מנגד משיב כי בית המשפט טעה בהחלטתו האמורה מיום 9.3.10, מאחר והטיל הוצאות כבדות בהתאם לתוצאות ההליך, הרי שבפועל נמנע מלקבל החלטה ואיפשר לנתבע להגיש את הבקשה שבנדון בהתבסס על דברי בית המשפט שנאמרו בטרם ניתן לתובע יומו בבית המשפט.

6.הרציונל העומד בבסיס הסמכות להטיל ערובה לפי תקנה 519 לתקנות, הוא למנוע תביעות סרק ובעיקר להבטיח את תשלום הוצאותיו של הנתבע, במיוחד כשנראה שסיכויי התביעה נמוכים (ראו למשל: רע"א 8010/01 מימון נ' אלדן (לא פורסם); ע"א 2877/92 אל לטיף נ' מורשת בנימין למסחר ולבניה (קרני שומרון) בע"מ, פ"ד מז(3) 846).

7.דומה כי זהו המצב במקרה שבפני, כפי שהובהר זה מכבר לתובע בדיון מיום 9.3.10. נוסף על כך, לא ניתן להתעלם ממצבו הכלכלי והבריאותי של התובע, כפי שאלו עולים מכתב התביעה ומבקשת התובע לגביית עדותו המוקדמת בשל בריאותו הרופפת, וכפי שנכתב בה מפורשות: "התובע חש כי ימיו ספורים..." (שם, סע' 3).

8.בנסיבות אלו, נחה דעתי כי יש לקבל את בקשת הנתבע ולפיכך הנני מורה לתובע להפקיד בקופת בית המשפט סך 10,000 ₪ להבטחת הוצאות הנתבעים, וזאת עד ליום 13.10.10, שאם לא כן יבוטל דיון ההוכחות הקבוע ליום 18.10.10 ותמחק התביעה.

ניתנה היום, כ"ז אלול תש"ע, 06 ספטמבר 2010, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: